החלטה בתיק עת"א 18245-05-12

בפניי עתירה דחופה לאשר לעותר להשתתף בחתונת שלושת אחיו, המתקיימת ביום 12/05/12 בכפר ערבה.

בכתב העתירה טען ב"כ העותר כי פנה בבקשה לחופשה, אך נאמר לו תחילה להמציא מסמכים המלמדים על קיומה של החתונה, הוא המציא אותם, ואז נאמר לו שלא מאושרת חופשה לעותר וגם נדרשת הסכמת משטרת ישראל. עמדת משטרת ישראל לא הודעה לו בסופו של דבר ועל כן הוגשה העתירה.

עוד טען העותר כי הוא מרצה מאסר ראשון והתנהגותו אינה התנהגות המלמדת על מסוכנות רבתית.

עוד טען כי הוא אסיר חיובי מאוד שלא מעורב היה בפעילות עבריינית בכלא והתנהגותו היא למופת.

המשיבים ביקשו לדחות את העתירה.

לטענתם, מרצה העותר את עונשו בגין ביצוע עבירה של הצתה בצוותא עם אחר.

עוד טענו המשיבים כי אין ממש בטענת העותר לגבי התנהגותו המופתית בכלא ועולה ממידע מודיעיני כי הוא מעורב בפעילות אלימה בכלא ובפעילות שאינה חוקית.

בהסכמת ב"כ העותר, הוצג לעיוני מידע משטרתי מודיעיני אשר קדם למועד מתן גזר דינו של העותר. לגבי מידע זה אוכל לומר כי לחלקו יש זיקה לכתב האישום שבגינו הורשע העותר.

כמו כן הוצג לעיוני מידע מודיעיני של שב"ס, מאוחר לתקופת תחילת ריצוי המאסר של העותר, ממנו עולה מעורבות של העותר באירוע אלים בתוך בית הכלא וכן מעורבות פלילית מתוך הכלא אל מחוצה לו בזיקה להליך המשפטי שהתנהל נגדו.

ב"כ המשיבים התייחסה לשתי אפשרויות, האחת, יציאה לחופשה חריגה וטענה כי נוכח המידע המודיעיני הנ"ל, המחזק את הערכת שב"ס לגבי מסוכנותו הרבה של העותר, לא ניתן לאפשר לו חופשה מחוץ לכלא, זאת בשל סכנה כי ישוב ויעסוק בפלילים או לחלופין, כי חפים מפשע יפגעו מיציאתו זו לחופשה.

לגבי אפשרות להוצאת העותר בליווי לאירוע החתונה, טענה כי פקודות שב"ס אינן מאפשרות הוצאה בליווי לאולם שמחות.

כמו כן היפנתה לס' 7 (ב) לפקנ"צ 04.40.01 המפרט את השיקולים הנשקלים בעת קבלת החלטה לאישור יציאה בליווי וטענה כי לפי כל השיקולים הנ"ל, אופן תפקוד האסיר, מידת הסיכון הביטחוני שבהוצאתו, אפשרויות האבטחה, לרבות זמינות סוהרים, קיומו של מצב חירום ועוד, המסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן להוציא את העותר בליווי לאירוע החתונה כמבוקש.

אקדים ואציין כי במהלך הדיון הבהיר ב"כ העותר הבהר היטב, וזאת לאחר שנועץ בעותר ובקרובי משפחתו, כי העותר איננו מעוניין לצאת לחתונה בליווי שב"ס וגם איננו מעוניין באפשרות כי שב"ס יוציא אותו בליווי למפגש עם אחיו המתחתנים וכלותיהם במקום אחר שאיננו מקום אירוע החתונה. העותר עמד על כך כי יותר לו לצאת לחופשה ללא כל ליווי של שב"ס.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני שלא ניתן להיעתר לבקשת העותר, על אף היותה בקשה לחופשה חריגה ועל אף שבמקרים כגון דא, נוטה בית המשפט להטות את הכף ולהקל עם העותר דרך כלל (זאת בשל העובדה כי האירוע בגינו מתבקשת החופשה המיוחדת, הינו אירוע מיוחד, בין אם הומניטארי ובין אם אירוע משפחתי מיוחד כגון שמחה וכיו"ב).

במקרה דנן שוכנעתי הן נוכח חומרת העבירה שביצע העותר והן נוכח התנהגותו לאחר כליאתו ומתן גזר הדין, שאך מחזקת את מסקנתי, כי מדובר בעותר המתקשה לשלוט על דחפיו, התנהגותו אלימה עד מאוד והוא חסר מנגנונים של איפוק ושליטה עצמית, באופן שיש בו להוות סכנה של ממש לשלום הציבור.

בנסיבות אלה, מתן חופשה ללא כל ליווי של שב"ס שיבטיח את שלום הציבור מפני העותר, אינו יכול לבוא בחשבון והחלטת שב"ס בעניין זה היא החלטה סבירה לחלוטין נוכח מכלול נסיבות העניין.

כאמור העותר הבהיר כי אינו מעוניין ביציאה בליווי ועל כן החלטתי זו לא תשקול אפשרות שכזו.

סוף דבר, העתירה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדחיפות.